קלעת נמרוד

מעטים יודעים אך במסגרת שלל האטרקציות הנמצאות בגולן נמצא מבצר אמיתי, לא כזה שבנו לכבוד סרט הוליוודי עתיר תקציב אלא שריד עתיק לסיפור היסטורי מיוחד ומרתק בדבר סולטנות איובית קטנה שבנתה את "קלעת סוביבה" או בשמה הנפוץ "קלעת נמרוד".

ועתה לסיפור, אי אז במאה ה12 לספירה הפציע  דמות היסטורית מרתקת מכונה בפי העם צאלח א- דין ובשמו המלא צלאח אלדין יוסף אבן איוב . צאלח א-דין היה זה שבשנת 1187 ניצח את הצלבנים בקרב המפורסם בקרני חיטין ולמעשה מוטט את "ממלכת ירושלים" הצלבנית הראשונה בארץ ישראל. צאלח א-דין היה איובי ועל כן יורשיו מכונים "איובים". אחיו עאדל ששלט אחריו ברחבי הממלכה אותה בנה אחיו. חילק את הממלכה לשלושה חלקים ראשיים: חלב, דמשק וקהיר. והורישה לשלושת בניו הגדולים. אך גם בנים אחרים קיבלו נסיכויות קטנות יותר. אחת מהן היתה סולטנות שהתקימה באזור הבניאס, בה שלט עבד אל עזיז עות'מאן. בשנת 1228 הוא סיים לבנות את המבצר שיעודו מלבד, ארמון מלכות, היה להגן על הדרך בין דמשק לבין הים. דבר שנצרך משום שסולטאן קהיר, אל כאמל חבר אל הקיסר הגרמני פרידריך השני שהגיע לכאן במסגרת אחד ממסעות הצלב ואיים על אחיו סולטאן דמשק, אל מעט'ם. בשלב ראשון נבנה מבצר קטן מימדים שכונה בשם "באשורה"  או "הדנג'ון" ובעברית תקנית "מגדל העוז". המבנה המרכזי של המבצר מבחינה צבאית הנמצא בנקודה הגבוהה ביותר ומבוצר באופו החזק ביותר מעין מבצר בתוך מבצר. לאחר מכן הרחיב אל-עזיז עתמאן את חומות המבצר לכל ההיקף המוכר לנו כיום. אל- עזיז עתמאן נפטר בשנת 1233, ועל כס שלטונו עלה בנו אל דהר גאזי, אלא שזה נפח את נשמתו מהר מהצפוי ובנסיבות מעוררות חשד. בכל מקרה את מקומו תפס בן אחר של עותמאן, אל סעיד חסן. שתרם למבצר בעיקר את מערכת המים שלו (בריכה ו"סביל"). אל סעיד חסן נטש את הסולטנות בעבור נחלה במצרים בשנת 1247. לימים הממלוכים השתלטו על המבצר וכיאה לאימפריה בהתהוות החלו בבניה ראוותנית. במבצר נמרוד הם בנו מגדלי שמירה יפים בבניה מסותת ונקיה וגם ארמון גדול ומרשים, שלא שרד את פגעי הזמן. על המלאכה ניצח סגנו של ביברס, ביליכ. שסיים את מלאכת הבנייה בשנת 1275. מאז ועד היום, לא נבנה מחדש שום דבר במצודה היפהפיה והמרשימה הזו. באופן די מפתיע לא נערכו שום קרבות או נסיונות כיבוש של המצודה עד לשנות העשרים של המאה הקודמת עת שימשה המצודה סוללת תותחים צרפתית לדיכוי המרד הדרוזי בכפרי הגולן, דבר שהצריך את הצרפתים לפרוץ פתח בחומה שכיום משמש ככניסה ראשית למבקרים במבצר. הצלקת הקרבית השניה שיש למבצר היא מהפצצות חיל האוויר שלנו, עת הפציץ את המצודה במהלך מלחמת ששת הימים כנגד תצפיות ארטילריות שהסתתרו במבצר וטיווחו את כוחות הצה"ל שטיפסו אל עבר רמת הגולן. לאחר מלחמת ששת הימים טיפסו אל המבצר אנשי עמק החולה והחלו לחקור אותו, ראשית הם גילו שהמבצר שימש את הדרוזים באזור כמכלאת בקר, מה שגרם לאולמות להיות מלאים בצואת פרות ובעפר. הם החלו בעבודת ניקוי וחשיפה של האולמות המרשימים. רשות הטבע והגנים קיבלה את האחריות לאתר ובמקביל החלו גם בחפירות ארכיאולוגיות שגילו ממצאים מדהימים בדמות שבעה שלטים כתובים ערבית דרכם יכולים לדעת את ההיסטוריה המפורטת שסיפרנו לעיל. לעדנה מחודשת זכה המבצר עת צולם בו הסרט הישראלי "בופור" דבר ש"הקפיץ" את כמות המבקרים באתר. לסיום,  קשה שלא לחתום בדברי הסופר האמריקאי הנודע, מרק טווין שביקר בארץ וכתב ספר בשם "מסע תענוגות בארץ הקודש" הספר רווי תיאורים ציניים וממנו עולה תמונה קשה מאוד על המצב בארץ ישראל באמצע המאה ה-19, אחד מהמקומות היחידים שבהם ככל הנראה מרק טווין "התענג" הוא מבצר נמרוד בו הוא ביקר ועליו כתב: " זהו תל החורבות הנהדר ביותר העולם".

 


accessibility