עין נשוט

ארצנו אליה שבנו כעבור אלפיים שנות גלות חיכתה לנו בסבלנות אין קץ ,השימה את אדמתה תחת שלטון זרים והחביאה את צפונות ההיסטוריה הפיסית שלנו מתחת להררי עפר ובתים. כאשר שבנו אליה החלנו בשחזור הפאזל ההיסטורי של עמינו כפי שהוא משתקף בממצא ההיסטורי- פיסי או בעברית פשוטה החלנו בחפירות ארכיאולוגיות. אמנם ברבים מהאתרים כבר חפרו חוקרים אחרים שלאו דווקא מבני עמינו אך לנו זה לא  ממש משנה כל עוד הם נאמנים לממצא על פי אמות מידה מדעיות ולא מעוותים אותו על פי נטיות אמונתם. אך עם כל הכבוד לכוחנו ועוצם ידינו כעם הנצח, החומר נתון להשפעות פגעי הזמן וכאשר אנו מגיעים לאתר שהממצא בו קדום ולעיתים ממתין 1500 שנה ומעלה כיצד נזהה שאכן המדובר בממצא יהודי ולא אחר. בעניין זה שמעתי פעם מפי ארכיאולוג מוביל המשווה את עבודתו לזו של חוקר זיהוי פלילי בזירת פשע. כלומר הממצא הארכיאולוגי כתוצאה מפגעי הזמן שנובעים ממזג אוויר , התערבות אדם ועוד  מאפשר לרוב הצצה לממצא חלקי ומצומצם. עובדה זו מטילה על הארכיאולוג על פי זיהוי ממצאים בודדים לנסות ולשרטט את התמונה ההיסטורית הכוללת. בהקשר היהודי מדובר בודאי בזיהוי חפצים שהינם יהודים בהכרח לדוג. כלים העשויים חומר שאינו מקבל טומאה, מטבעות יחודיים וגם כמובן סמלים יהודיים ובראשם המנורה.

התפתחותה של המנורה כסמל יהודי הינו עניין מרתק מבחינה אנתרופולוגית. כיצד היהדות שאחת מאבני היסוד שלה הינו התרחקות מ"כל פסל ומסכה" מפתחת סמל משל עצמה. בהקשר הזה נכתבו השערות רבות שהרווחת שביניהם הינה השערה פרקטית דווקא .אל מול הנצרות שהחלה להשתמש בסמל הצלב כסמלה הדתי נאלצו היהודים לאמץ לעצמם סמל נגדי שיבדיל בינם לבין הגויים אולי על רקע זה ניתן להבין את הגמרא ממנחות :" ותניא אידך: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמנה, ושל שבעה לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות". כלומר חז"ל נאלצים להשלים עם העובדה שבלית ברירה יש להשתמש במנורה כסמל יהודי רק שלא לעשות אותו זהה למנורת המקדש. את השערה זו תומך גם ממצא ארכיאולוגי שנמצא בבית קברות עתיק הסמוך לקיבוץ אפיק שבדרום רמת הגולן באתר נמצאה מערת קבורה שעל חזיתה מסותת סמל הצלב הנוצרי ובחזית מערה אחרת  מסותת המנורה היהודית. הכפר שהיה ידוע ככפר מעורב בו חיו זה לצד זה נוצרים יהודיים, נאלץ להבדיל גם בין המתים ע"י שימוש בסימני הדת החיצוניים.

אחד מהאתרים  היהודים שנחשפו הודות לקישור שבין מנורה לבין אתר יהודי הינו בית הכנסת העתיק של עין נשוט הנמצא 2 ק"מ דרומית למושבה קדמת צבי שברמת הגולן, 1.5 ק"מ מזרחית לצומת קצרין צפון. את האתר סקרו שני ארכיאולוגים צעירים, האחד משה הרטל והשני שמואל בר לב לימים מקים העיר קצרין וראש המועצה הנצחי שלה. הסקר בוצע במסגרת הסקר הארכיאולוגי המקיף שבוצע ברמת הגולן בשלהי שנות השישים ובתחילת שנות השבעים. הסוקרים לא הגיעו למקום במקרה שכן בידיהם כמעין תנ"ך היה ספרו של גוטליב שומכר, בן לכת הטמפלרים שכתב סקר מקיף ומדוקדק על גולן במסגרת סקר הנדסי שביצע עבור הממשל העותמני. בספר מציין שומכר את האתר שכונה בשם דיר רחיב כ"כפר חרב קטן עם שרידי עתיקות חשובים" במהלך הסקר הראשון לא זיהו הסוקרים את האתר כיהודי. אך כעבור שנה שב בר לב למקום וזיהה אבן עם סמל המנורה עליה דבר שמיד "הדליק" תרתי משמע את חושיו המדעיים וגרם לסוקרים להכריז שכאן קיים בית כנסת עתיק . בסוף שנות השבעים החלו בחפירה ארכיאולוגית מסודרת באתר והחלו לגלות ממצאים ארכיטקטוניים מדהימים שתיארו בית כנסת קטן ומפואר. יש לציין שרבים מאבני המקום המקוריות נשדדו וברובם שימשו לבנייה משנית באזור. אחד מהם אף הועבר אחר כבוד לחובב העתיקות הנודע... משה דיין. עובדה זו נודעה לאנשי המחקר שהצליחו להחזירה לתצוגה במוזיאון העתיקות של הגולן. הממצא המעניין ביותר ואולי אף החשוב ביותר על מנת לשפוך אור על יכולת עבודתם של הקדמונים הינו עיטור אבן יפהפה בו מגולפים באבן הבזלת הגולנית עיטורים מרהיבים של שתי מנורות האחת בת תשעה קנים והשנייה בת שבעה, מזבח, נשרים ועוד. האבן נמצאה בשלמותה ושימשה ככותרת לאחד מעמודי הבניין. כותרת זו לא עמדה לבדה וככל הנראה היו קיימות עוד חמש כותרות מעין זו במבנה. עובדה הממחישה את פארו של בית הכנסת הקדום.. לאור עושרו של בית הכנסת ניתן ללמוד רבות על חשיבות בית הכנסת בקהילת עין נשוט הקדומה ועל תפיסת קביעותה כקהילה יהודית חיה ותוססת בנחלת ארץ אבותינו ברמת הגולן.

 


accessibility