בעוז רוחם- מוצב 116 -הסיפור שלא סופר

השנים האחרונות הביאו "עדנה" לסיפורי מלחמת יום הכיפורים בגולן. ספרים שונים שהתפרסמו חשפו סיפורים רבים ולא מוכרים של יחידות שונות אשר נלחמו כאן. בולט במיוחד הספר 'על בלימה' שעשה צדק היסטורי עם חטיבת השריון 188 אשר נשאה בעיקר נטל הפלישה הסורית.

השנים האחרונות הביאו "עדנה" לסיפורי מלחמת יום הכיפורים בגולן. ספרים שונים שהתפרסמו חשפו סיפורים רבים ולא מוכרים של יחידות שונות אשר נלחמו כאן. בולט במיוחד הספר 'על בלימה' שעשה צדק היסטורי עם חטיבת השריון 188 אשר נשאה בעיקר נטל הפלישה הסורית. כוחותיה של החטיבה היו פרוסים לאורך כל קו הגבול מפאתי בוקעתא שבצפון ועד מוצב 116 שבדרום הגולן. במוצב זה היתה מוצבת מחלקתו של יואב יקיר, מחלקה 3 מפלוגה ו של גדוד 74. בשעות הראשונות של המלחמה מצאו עצמם הטנקים של המחלקה נלחמים לבדם מול חטיבת שריון סורית שלמה. במהלך הלחימה אזלה למחלקה כל התחמושת ומפקדה נהרג. הטנקים הנותרים נסוגו אל תל סקי ושם הצטרפו אל לוחמי הצנחנים שהיו על התל.
עד כאן החלק המוכר, והמבקש להרחיב מוזמן אל הספר המוזכר לעיל או אל ספרו של משה גבעתי 'בודדים על התל'- סיפורו של תל סקי.
ומכאן לפרק לא ידוע במלחמה. נוסף על כוחות השריון הוחזקו מוצבי הגבול על ידי חיילי חיל רגלים, גדוד 13 של גולני בצפון וגדוד 50 של הנח"ל המוצנח בדרום. בפלוגה א של גדוד 50 היו 3 מפקדי מחלקות: מנחם אנסבכר- אשר פיקד על הכח בתל סקי, בני חנני- אשר נהרג בניסיון החילוץ של לוחמי תל סקי. המ"מ השלישי היה יוסי גור אשר פיקד על מוצב 116.
ביום הזיכרון לפני שנתיים אמר לי מנחם: "דבר עם יוסי גור, הוא גיבור אמיתי. הסורים ישבו לו הראש במשך יומיים והוא הדף אותם". הלוחמים אמנם נפגשו מספר פעמים אבל איכשהו הסיפור לא דלף. ביום הזיכרון הנוכחי החלטנו לתת במה לסיפור הזה. את לוחמי מוצב 116 יצג ציון עזר, אז רב"ט בפלוגה וזה שתפס את הפיקוד על המוצב לאחר שמפקד המוצב, יוסי, נפצע.  וכך בצהרי יום הזיכרון התכנסו כ-100 איש לשמוע פרק עלום על מה שקרה כאן, לא כל כך מזמן.
מוצב 116 היה ממוקם מזרחית לגדר המערכת של היום ושלט על ערוץ הרוקד. המוצב היה מאוייש על ידי כ-15 לוחמים מכוחות שונים. היו שם חיילים סדירים לצד חיילי מילואים. לוחמי חי"ר רגילים לצד בעלי מקצוע, צוות מרגמה למשל. נוסף למוצב החי"ר היה במרחק ק"מ ממנו חניון של מחלקת הטנקים. על המוצב פיקד קצין מילואים אלא שהלה יצא לחופש בדיוק לפני יום הכיפורים ובמקומו נשלח קצין צעיר, יוסי גור, מהפלוגה שהחזיקה את הגיזרה. המלחמה תפסה גם את לוחמי המוצב בהפתעה. המפקד שלח את כולם לבונקר ובעצמו עלה עם עוד חייל לעמדת התצפית. בין התפוצצויות הארטילריה הסורית הבחין בטורי טנקים סוריים החוצים את הגבול. מגמתם של הסורים היתה לכיוון פנים הרמה אך המוצב עמד בדרכם. שרשרת המוקשים שנפרסה בפתח המוצב אמורה היתה לחסום את דרכם, אלא שאיש לא עידכן את הלוחמים שהיו אלו מוקשי אימונים. הטנק הסורי דרס את מוקשי הדמה ועלה על המוצב. אחד הלוחמים ירה עליו בנשק האנטי-טנקי היחיד שעמד לרשותם, הבזוקה. הרבה נזק לטנק הבזוקה לא עשתה, אבל זה הספיק לצוות הטנק הסורי לנטוש ולהשאיר את המנוע לטרטר שעות ארוכות עד שנגמר לו הדלק. לאחר מלחמה 'יככב' הנטק הזה על שער גיליון עיתון במחנה.. מחלקת השריון מחטיבה 188 הוזעקה אל מוצב החי"ר ובמשך שעות עסקה בהשמדת הטנקים הסוריים בסביבה. בצורה זו נהדפו התקפות נוספות שעשו הסורים במאמץ לכבוש את המוצב. בשלב מסויים נפצע המ"מ גור ואת הפיקוד תפס ציון עזר.
במהלך יום ראשון (המלחמה פרצה בשבת בצהריים) קיבלו הלוחמים דיווח כי כח של צה"ל אמור להגיע אליהם ולחלצם. די מהר התברר כי חילוץ שכזה לא אפשרי והלוחמים קיבלו הוראה לסגת באופן רגלי ואת הפצועים להשאיר במוצב. "כמובן שלא העברתי את ההוראה הלאה, זה לא עמד בסטנדרטים שלנו" אומר ציון עזר.
חמישה מבין 15 הלוחמים שהיו במוצב נפצעו אך איש לא נהרג. ציון עוטר בעיטור המופת על תיפקודו בקרב, ליוסי גור הוענק עיטור העוז.
ביום שני בצהריים, תחת הלחץ של כוחות המילואים החלו הסורים בנסיגה. בניסיון אחרון להשיג משהו התקרבה שייירה סורית אל המוצב. בראש השיירה נסע ג'יפ. לוחמים ירו עליו במקלע כבד, נוסעי הג'יפ נהרגו ושאר השיירה נמלט. "תכננתי לקחת את האקדח של הקצין הסורי אבל עד שהגעתי אליו כבר היה מי שהקדים אותי" מספר ציון בנימה מבודחת
מעט אחרי כן הגיעו כוחות צה"ל למוצב ולאחר יומיים רצופים של לחימה, כמעט ללא שינה הוסר המצור מעל מוצב 116, מוצב אשר נותר כאי בודד בלב כוחות אוייב. ויכול להם.
 


accessibility