בעקבות גבורת גמלא / עודד פורת

גם לאחר שכל ערי הצפון נפלו בידי הרומאים, המשיכו מגיני גמלא לשאת את אש המרד. 200 שנים לאחר אחיהם החשמונאים, קיוו המורדים להביא במלחמתם ל"גאולת ירושלים הקדושה"

 למן ראשית התנחלותנו בארץ, הגבורה היא מצרך חשוב שיש להצטייד בו באזורי הבשן והגולן. בשעת מלחמתו עם עוג מלך הבשן, מצווה משה רבנו "אל תירא אותו", ציווי שלא נאמר לו במלחמותיו הקודמות. יהודה המכבי, גיבור חג החנוכה, יוצא למסע להצלת יהודי הגלעד, ובמהלך אחד הקרבות לכיבוש "המבצר" (מקובל לזהותו ממזרח לכינרת או בדתיימה, מעל למפגש הירמוך והראקד) מכריז הכרזה אלמותית שתלווה את עמנו עוד רבות: "הילחמו היום למען אחינו" (מכבים א' ה').
גם במלחמות דורנו אנו מכירים את קרבות הגבורה של מלחמת יום הכיפורים, והמפורסם שבהם הוא קרב עמק הבכא בסמוך לקיבוץ אלרום, בו בלם כוח טנקים קטן בפיקודו של אביגדור קהלני שתי דיביזיות שריון סוריות.
לאחר חג הגבורה היהודית נסייר בעיר העתיקה גמלא, אתר גבורה מרכזי בגולן. בניגוד לסיפורים לעיל, סופה של העיר דווקא לא הסתיים בטוב. היא נחרבה על ידי הרומאים שדיכאו את המרד הגדול, וטבחו באכזריות בתושבים שהתבצרו בה.
כיצד מגיעים? מכביש סובב כינרת יש לעלות בצומת גמלא מזרחה עד צומת דליות (כביש 869), ולנסוע צפונה כשני קילומטר. כביש משולט מוביל לשמורה. ישנן שתי אפשרויות לסיור: הראשונה, סיור רגלי היורד אל העיר העתיקה, כאשר את הדרך חזרה ניתן לעשות ברגל בעלייה לא-פשוטה, או לתאם איסוף בתשלום על ידי פקחי השמורה; האפשרות השנייה היא להסתפק בתצפית על עתיקות העיר מ"שביל הנשרים". ההגעה לתצפית משולטת גם היא.
העיר גמלא מוזכרת במסכת ערכין כ"עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון". כעבור כאלף שנה, במאה הראשונה לספירה, כבש ינאי המלך את העיר והושיב בה יהודים, ומאז אנו מוצאים עדות ארכיאולוגית ברורה ליישוב יהודי במקום. בחפירות באתר התגלה בית הכנסת הקדום ביותר המוכר לנו, וככל הנראה הוא היה קיים אף בזמן הבית, קודם החורבן. בית כנסת זה בנוי מאולם גדול ומחדר קטן צמוד אליו, שאולי שימש חדר לימוד במתכונת המוכרת כיום. ייתכן אף שניתן לקשר את בית המדרש הזה לתקנותיו של יהושע בן גמלא, שקבע ש"יהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסים אותן כבן שש כבן שבע" (בבא בתרא דף כ"א)
.
אש המרד הגדול הוצתה בשנת 66 לספירה בירושלים. ערי הגליל והגולן הצטרפו למרד, תחת פיקודו של יוסף בן מתתיהו, שהפך לאחר עריקתו להיסטוריון הרומאי יוספוס פלוויוס. העדות ההיסטורית הכתובה המרכזית לקורות המרד הינה ספריו של יוספוס 'מלחמות היהודים'. נירון קיסר ששלט באימפריה הרומית שלח לדיכוי המרד את המצביא המנוסה ביותר שלו,
אספסיאנוס, יחד עם בנו טיטוס ועוד שלוש לגיונות מאומנים ומנוסים.
אספסיאנוס נחת בחופה הצפוני של ארץ ישראל, ומיד החל בדיכוי המרד באכזריות רומית אופיינית. יוסף בן מתתיהו לא השכיל ליצור התנגדות מערכתית מסודרת של היהודים, והעוצמה הרומית נעה מעיר לעיר ומכפר לכפר, והשתלטה על נקודות המרד. יוסף עצמו נפל בשבי הרומאים לאחר שהכניעו את יודפת. ערים רבות החלו נכנעות גם ללא קרב, בתקווה שבכך יחוסו הרומאים על חייהם. אלו שרצו לשמר את אש המרד נעו מזרחה לעבר העיר גמלא, המכונה "מבצר נשגב" בפיו של יוספוס. ערי הגולן הסמוכות סוגני וסיליקיה החליטו להיכנע, אך גמלא ש"בטחה במשגב עירה" החליטה להמשיך ולמרוד.
לקראת סיום מסעו מגיע אספסיאנוס אל גמלא עם שלושת לגיונותיו, ומתחיל בהכנות להבקעתה. גמלא בוצרה על ידי יוסף לקראת המרד, ובכניסה לעיר ניתן לראות עד היום כיצד חיברה החומה הבצורה בין קירות הבתים, שהיוו חלק מהחומה. לפני שהרומאים מתחילים במלחמה, קורא אגריפס, הממונה על הגולן, לתושבי העיר להיכנע. בתגובה לקריאתו של אגריפס מושלכת לעברו אבן. פציעתו מדרבנת את הרומאים לצאת לקרב, והם מבקיעים את חומת העיר בשלושה מקומות ומתחילים בלחימה רומית חסרת פשרות. אך צפיפותה ותלילותה של העיר, ש"דמתה כתלויה על פי תהום וצונחת למטה", יחד עם ריכוז הכוחות הגדול של הרומים גרמו למפלתם. בתי העיר החלו להתמוטט על הלוחמים, ואפילו אספסיאנוס עצמו נפצע במהלך הקרב.
הרומאים הפיקו לקחים. הם הבינו שכוח צבאי גדול הוא חיסרון ב'לחימה בשטח בנוי' מהסוג הזה, והכניסו כוחות קטנים יותר תחת פיקודו של טיטוס. המערכה המכרעת נפתחה באישון לילה, עת ניגשו שלושה לוחמים רומאים אל המגדל העגול, שאת שרידיו ניתן לראות היום, ומוטטו אותו. אחר כך חיכו הרומאים לשעות היום, ורק אז נכנסו אל העיר. "באותו יום לא חמלו על איש", מספר יוספוס. אנשי גמלא ניסו להילחם בשארית נשקם וכוחותיהם, אך לשווא. הדילמה הנוראית שעמדה בפניהם היתה למות בחרב הרומאים או לקפוץ בעצמם אל מותם. חמשת אלפים איש בחרו באופציה האחרונה, וארבעת אלפים איש מתו בחרב.
בבואנו אל האתר, אנו מחויבים לשאול את עצמנו מדוע החליטו אנשי גמלא להמשיך במרד לאחר שכל ערי הגולן האחרות נכנעו; מהי הסיבה שבעטיה העיזו אנשי גמלא, אנשים, נשים וטף, להמשיך ולאחוז באש המרד? שמריה גוטמן ז"ל, שניהל את חפירת האתר, נהג לומר שהוא מצא את התשובה לשאלה הזו במטבע שנחשף בחפירות, ועליו הוטבעה הכתובת "לגאולת ירושלים הקדושה". מגיני גמלא חשו שבעמידתם האיתנה בצפונה של הארץ הם נלחמים למען ליבה, למען ירושלים.
המטבע מוצג היום במוזיאון עתיקות הגולן בקצרין, ומומלץ מאוד להגיע אליו לאחר הסיור בשטח. במוזיאון ישנו גם חיזיון אור קולי המספר את סיפורה המופלא של גבורת גמלא.
 

accessibility